הבנת ההתמכרות תובנות חדשות על הסיבות להתמכרות

התמכרות כרוכה בהשתוקקות עזה למשהו שגורם לעונג בטווח הקצר ולאובדן שליטה על השימוש בולמרות השלכות שליליות והרסניות בטווח הארוך.

ההתמכרות משפיעה על המוח, תחילה על ידי ערעור האופן שבו חווים הנאה ולאחר מכן על ידי השחתתהרגלים נורמליים וחיוביים כמו למידה ומוטיבציה.

למרות שקשה לעצור התמכרות - בהחלט ניתן לעשות זאת!

מה גורם להתמכרות?

המילה "התמכרות" נגזרת מהמונח הלטיני ל"משועבד על ידי" או "כבול".

כל מי שנאבק במחלת ההתמכרות - או ניסה לעזור למישהו אחר לעשות זאת - מבין מדוע.

להתמכרות יש השפעה ארוכה ועוצמתית על המוח המתבטאת בשלוש דרכים עיקריות:

השתוקקות למושא ההתמכרות.
אובדן שליטה על השימוש בחומר הממכר.
המשך השימוש בחומר הממכר למרות ההשלכות שליליות.

במשך שנים רבות, מומחים האמינו שרק אלכוהול וסמים רבי עוצמה יכולים לגרום להתמכרות.טכנולוגיותהדמיית עצבים ומחקרים עדכניים יותר, לעומת זאת, מוכיחות שפעילויות מענגות מסוימות, כמו הימורים, קניות וסקס, יכולות גם להשפיע על פעילות המוח.

תובנות חדשות לגבי בעיה נפוצה:

אף אחד לא מתחיל בכוונה לפתח התמכרות ולא בוחר להיות מכור, אבל אנשים רבים נקלעים למלכודתשל מחלת ההתמכרות.

מעט מהנתונים הסטטיסטיים העדכניים של ממשלת ארה״ב:

* כמעט 23 מיליון אמריקאים - כלומר כמעט אחד מכל 10 אמריקאים - מכור לאלכוהול או לסמים אחרים.

* יותר משני שליש מהאנשים עם התמכרות משתמשים לרעה באלכוהול.

* שלושת הסמים המובילים הגורמים להתמכרות הם מריחואנה, משככי כאבים אופיואידים (נרקוטיים) וקוקאין.

בשנות ה-30, כאשר החוקרים החלו לחקור לראשונה מה גורם להתנהגות התמכרותית, הם האמינושאנשים שפיתחו התמכרויות היו איכשהו פגומים מוסרית או חסרי כוח רצון. ההתגברות על ההתמכרות, כך חשבו, כרוכה בהענשת פושעים או, לחילופין, הפעלת לחץ עליהם לשבור את ההרגל.

הקונצנזוס המדעי השתנה מאז. כיום, אנו מכירים בהתמכרות כמחלה כרונית המשנה גם את מבנה המוחוגם את תפקודו. כשם שמחלות לב וכלי דם פוגעות בלב וסוכרת פוגעת בלבלב, ההתמכרות ״חוטפת״ אתהמוח. זה קורה כשהמוח עובר סדרה של שינויים, המתחילים בהנאה ועונג וממשיך להתנהגות כפייתית.

עקרון העונג:

המוח רושם את כל ההנאות באותו אופן, בין אם מקורן בסם פסיכואקטיבי, בתגמול כספי, במפגש מיני אובארוחה מושחתת. במוח, להנאה יש חתימה ברורה: שחרור דופמין. שחרור דופמין קשור בהנאה באופןעקבי עד כדי כך שמדעי המוח מתייחסים לאזור כמרכז ההנאה של המוח.

כל הסמים והחומרים שמשנים מצברוח ותודעה, מניקוטין ועד הרואין, גורמים לעלייה חזקה במיוחד שלדופמין בגדול הסבירות ששימוש בסם או השתתפות בפעילות מתגמלת יובילו להתמכרות קשורה ישירותלמהירות שבה הוא מקדם את שחרור הדופמין, לעוצמת השחרור הזה ולאמינותו של אותו שחרור.

אפילו נטילת אותה תרופה בשיטות שונות יכולה להשפיע על הסבירות שהיא תוביל להתמכרות.

עישון של תרופה או הזרקה לווריד, בניגוד לבליעה כגלולה, למשל, מייצר בדרך כלל אות דופמין מהירוחזק יותר ויש סיכוי גבוה יותר להוביל לשימוש לרעה בסמים.

תהליך למידה:

מדענים האמינו פעם שחווית ההנאה לבדה מספיקה כדי לעורר אנשים להמשיך לחפש חומרים ממכריםאופעילויות ממכירות . אבל מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך שהמצב מורכב יותר. הדופמין לא רקתורם לחוויית ההנאה, אלא גם משחק תפקיד בלמידה ובזיכרון - שני מרכיבים מרכזיים במעברלהתמכרות פעילה.

על פי התיאוריה הנוכחית לגבי התמכרות, דופמין מקיים אינטראקציה עם מוליך עצבי אחר, גלוטמט, כדילהשתלט מערכת הלמידה הקשורה לתגמול במוח. למערכת זו יש תפקיד חשוב בשמירה על החיים מכיווןשהיא מקשרת בין פעילויות הדרושות להישרדות האדם (כגון אכילה וסקס) עם הנאה ותגמול.

מעגל התגמול במוח כולל אזורים המעורבים במוטיבציה וזיכרון כמו גם בהנאה. חומרים ממכריםוהתנהגויות ממכרות מעוררות את אותו מעגל - ואז מעמיסים עליו.

חשיפה חוזרת לחומרים או התנהגות הממכרות גורמות אט אט לתהליך שמניע אותנו לפעול ולחפש אתשוב ושוב את מקור ההנאה ובכך לנסות לשחזר את מקור רמת ההנאה.

פיתוח סבילות:

עם הזמן, המוח מסתגל באופן שלמעשה הופך את החומר או הפעילות המבוקשים לפחות מהנים.

בטבע, תגמולים מגיעים בדרך כלל רק עם זמן ומאמץ. תרופות והתנהגויות ממכרות מספקות קיצור דרך, ומציפות את המוח בדופמין ובנוירוטרנסמיטורים אחרים. למוח שלנו אין דרך קלה לעמוד בהתקפה.

תרופות ממכרות, למשל, יכולות לשחרר פי שניים עד 10 מכמות הדופמין שמתגמול באופן טבעי והן עושותאת זה מהר יותר וובעוצמה חזקה יותר. אצל אדם שמתמכר, קולטני המוח הופכים למוצפים בדופמיןהמוח מגיב על ידי ייצור פחות דופמין או סילוק קולטני דופמין - הסתגלות דומה להורדת עוצמת הקולברמקול כאשר הרעש נעשה חזק מדי.

כתוצאה מההתאמות הללו, לדופמין יש פחות השפעה על מרכז התגמול של המוח. אנשים שמפתחיםהתמכרות מגלים בדרך כלל שעם הזמן, החומר הרצוי כבר לא נותן להם כל כך הרבה הנאה. הם צריכיםלקחת יותר ממנו כדי להשיג את אותה רמת דופמין "גבוה" כי המוח שלהם כבר הסתגל - אפקט המכונה סבילות.

הכפייה משתלטת:

בשלב זה הכפייה משתלטת. ההנאה הקשורה לסם או התנהגות ממכרת נשכחת - ובכל זאת הזיכרון שלהאפקט הרצוי והצורך לשחזר אותו (הרצון) נמשך. זה כאילו המנגנון הרגיל של המוטיבציה כבר לאמתפקד.

גם תהליך הלמידה שהוזכר קודם לכן נכנס לתמונה. ההיפוקמפוס והאמיגדלה אוגרים מידע על רמזיםסביבתיים הקשורים לחומר הרצוי, כך שניתן יהיה לאתר אותו שוב. זיכרונות אלה עוזרים ליצור תגובהמותנית - השתוקקות עזה - בכל פעם שהאדם נתקל ברמזים סביבתיים אלה.

הכמיהה תורמת לא רק להתמכרות אלא להישנות לאחר התפכחות שהושגה בעבודה קשה.

לדוגמה: אדם המכור להרואין עלול להיות בסכנת הישנות כאשר הוא רואה מחט היפודרמית, למשל, בעודשאדם אחר עלול להתחיל לשתות שוב לאחר שראה בקבוק וויסקי. למידה מותנית עוזרת להסביר מדועאנשים שמפתחים התמכרות מסתכנים בהישנות גם לאחר שנים של הנזרות.

ההחלמה אפשרית:

זה לא מספיק "פשוט להגיד לא" - כפי שהציעה הסלוגן של שנות השמונים.

במקום זאת, אתה יכול להגן (ולרפא) את עצמך מהתמכרות על ידי אמירת "כן" לדברים אחרים.

טפח תחומי עניין מגוונים המספקים משמעות לחייך. תבין שהבעיות שלך בדרך כלל חולפות, ואולי הכיחשוב, הכיר בכך שהחיים לא תמיד אמורים להיות מהנים.

האם את סובל מהתמכרות?

קביעה אם יש לך התמכרות אינה פשוטה לחלוטין.

להודות בזה ממש לא קל, בעיקר בגלל הסטיגמה והבושה הקשורים להתמכרות אבל הכרה בבעיה היאהצעד הראשון לקראת ההחלמה.

תשובה "כן" לכל אחת משלוש השאלות הבאות מעידה על כך שאולי יש לך בעיה עם התמכרות ועליך - לכל הפחות - להתייעץ עם יועץ להתמכרויות להערכה והכוונה נוספת.

* האם אתה שם לב לעליה במינון ובתחיפות השימוש בחומרים משני מצב רוח ותודעה יותר מבעבר?

* האם אתה חווה תסמיני גמילה כשאין לך את החומר ו/או יכולת להשיג אותו מיד?

* האם אי פעם שיקרת למישהו לגבי השימוש שלך בחומר או היקף השימוש שלך?

אשמח לעמוד לרשותך אם ענית כן לפחות לשתיים משאלות

קובי לפידות

054-6900060